מהלך השיעור 📚

🟢 פתיחה

פתיח:
במפגש הקודם דיברנו על השמחה שבחיבור, והיום נמשיך ונראה איך כל אחד מאיתנו יכול לעזור ולשמח כל חבר, וממש נתנסה ונעשה תרגילים בזה.
נתחיל במשחק שכבר ירים את החיבור והשמחה.

🟡 גוף הפעילות

משחק זיכרון קבוצתי (10 דקות):

צעירים –
מכירים את משחק הזיכרון? מתחת לקערות יש זוגות פרצופים במצבי רוח שונים, לדוגמה, מסתתרים שני פרצופים שמחים, שני פרצופים עצובים, שניים כועסים וכן הלאה.
כל אחד בתורו מרים זוג קערות ומנסה למצוא שני פרצופים אותו דבר.
ואיזה מזל שיש לנו פה הרבה חברים שכל אחד זוכר משהו, ואם אנחנו עוזרים אחד לשני, המשימה הרבה יותר קלה!

• אפשר למקד כל זוג ילדים או יותר על אזור מסוים במשחק שהם צריכים לזכור אותו כדי לעזור לכולם.
• אפשר להוסיף אתגר זמן למשימה.

בוגרים –
עומדים בקצה החדר בשורה, המשחק מסודר בקצה השני.

מכירים את משחק הזיכרון? מתחת לקערות יש פרצופים, כל זוג עם פרצוף שונה.
לדוגמה, מסתתרים שני פרצופים שמחים, שני פרצופים עצובים, שניים כועסים וכן הלאה.

לפני שנתחיל במשחק עצמו, יש לכם 3 דקות שמאוד יעזרו לכם להצליח במשימה.
ב-3 הדקות האלה תוכלו לרוץ ולהציץ מה יש מתחת לקערות.

איך?
כל אחד בתורו רץ למשחק (קבוצות גדולות לחלק לשני טורים ולהוציא זוג, הראשון מכל טור, כדי לקצר את זמני ההמתנה של האחרים שלא ישתעממו), מרים רק קערה אחת וחוזר למקום, ומשתדל לזכור איזה פרצוף הוא ראה ואיפה, כדי שהוא יוכל לעזור לחברים במשחק.
(אפשר לשים ברקע שיר קצבי לא בווליום חזק.)

ואז מתחילים במשחק עצמו ויהיו לכם שוב 3 דקות, הפעם כדי למצוא יחד את כל הזוגות.

כל אחד (קבוצות גדולות בזוגות, כל אחד מרים קערה אחת, אבל צריכים לעבוד בשיתוף פעולה, לא שכל אחד סתם ירים קערה) ירים בתורו זוג קערות בניסיון למצוא זוג, אבל החברים עוזרים לו, כי כל אחד זוכר משהו ממה שראה קודם.

אם תסתמכו על הזיכרון של כל החברים ותעבדו בשיתוף פעולה, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שתצליחו למצוא את כל הזוגות תוך 3 דקות.
מוכנים?

מצבי רוח (5-7 דקות):

ראינו כל מיני פרצופים שמביעים, מראים, רגשות שונים.
בואו נראה מי יכול להיות ממש כמו שחקן בהצגה או בסרט, ולבטא כל מיני רגשות דרך הפנים והגוף.

אפשרות א' – מתאימה לצעירים:
עומדים במעגל, כל אחד עושה פרצוף עם תנועה של רגש מסוים.
לדוגמה, פרצוף כועס ורקיעת רגל, פרצוף שמח וקפיצה עם הנפת ידיים.

כולם מנחשים מה הוא מרגיש, מחקים את התנועה פעם אחת ועוברים לילד הבא.

אפשר לחזור על אותו רגש ולנסות להראות אותו קצת אחרת.
לדוגמה, אפשר לעשות פרצוף כועס ולשלב ידיים או פרצוף שמח ותנועת ריקוד שמראה שמחה – את כל זה המדריך מסביר ומדגים.

אם אפשרות אחת לא עובדת, אפשר לשנות הנחיה ולעבר לאחרות:

אפשרות ב' – הליכה לפי מצבי רוח מונחים עם פריזים:
נסתובב בחדר וכל פעם נשחק הרגשה אחרת.

נגיד, איך נראה מישהו שמח? מישהו רוצה להראות? (או שהמדריך מדגים).
או איך מסתובב מישהו שעכשיו מתבייש? תנסו להיזכר שהתביישתם, אולי הגעתם למקום חדש שאתם לא מכירים את הילדים…

כל פעם שאני אגיד "פריז" כולנו עוצרים במקום איך שאנחנו, כמו פסל, ואז נחליף להרגשה אחרת ונמשיך להסתובב.
כולם מוכנים? עם מה נתחיל?

(רגשות: שמח, עצוב, מתרגש, מודאג, כועס, מופתע, משועמם, מתבייש, מפחד, גאה… לסיים בזה שכולנו ממש ממש שמחים).

חשוב!
המדריך משתתף ונותן דוגמה, כדי שהילדים יוכלו לחקות אותו אם הם לא יודעים איך להראות רגש.

אפשרות ג' – אחד מתחיל לפי מצב רוח שבוחר, והאחרים מנחשים ומצטרפים:
כמו א' רק בהליכה.
כל פעם חבר אחד מציג הליכה לפי מצב רוח שהוא בוחר ולא אומר, הקבוצה צריכה לנחש מה הוא מרגיש ולהצטרף אליו.

אפשרות ד' – דינמית, כוללת ריצה:
לקבוצות שצריכות יותר אקשן,, והמדריך לא חושש להתסיס את האווירה.
המדריך אומר רגש, כולם רצים לקיר ימין ועושים פסל של הרגש, ברגש הבא רצים לצד שמאל ועושים פסל.

סיפור (7 דקות):

אם נשים לב לחברים, נוכל לראות לפי הפנים, ההתנהגות, אם יש להם מצב רוח טוב או פחות.

אם חבר מתנהג שונה ממה שבדרך כלל, הוא פחות מחייך או פחות מדבר או פתאום לא משחק עם כולם, אולי משהו מטריד או מעציב אותו.

אתם חושבים שחבר אחר יכול לעזור במקרה כזה להרגיש יותר טוב?

בדיוק על זה, איך לתת מצב רוח טוב לחבר, אני רוצה לספר לכם סיפור מרגש שנקרא "מתנה מהלב".

שילוב של תנועה במקום ישיבה:

אפשרות א' –
הילדים הם "מד מצב הרוח של תום" ויראו עם הגוף, אם הוא עצוב.
מתכווצים ומתכופפים.
אם מצב הרוח שלו עולה, מתרוממים ונפתחים.
ואם הוא ממש שמח, נמתחים על הבהונות ומותחים ידיים למעלה או נעמדים על הכיסאות.

אפשרות ב' –
כולם עומדים.
אם הוא עצוב הולכים צעד אחורה.
אם מצב הרוח שלו משתפר, הולכים צעד קדימה בכל פעם.

אפשרות ג' –
לקבוע מיקומים בחדר ל-"שמח" (צד אחד של החדר), "עצוב" (צד שני) ו"רגיל/באמצע" (באמצע החדר).
הילדים עוברים לפי הסיפור.

בכיתה של תום כולם ידעו:
אם יש שאלה קשה בשיעורי הבית,
אם צריך חלק מיוחד ללגו,
או שלט רחוק לרחפן,
אפשר לפנות לתום.

כי לתום יש הכול.

הוא אלוף בחשבון,
הוא רץ הכי מהר,
ויש לו אופניים עם הילוכים,
נעליים שמהבהבות,
ואפילו שעון חכם שמודיע לו מתי לשתות מים (נשבע לכם!)

אבל יום אחד קרה דבר מוזר.
תום הפסיק לחייך.

לא חזק, לא פתאום — ככה, לאט־לאט, כמו בלון שמאבד קצת אוויר כל יום.

בהפסקה הוא ישב על ספסל, לא רץ, לא זרק כדור, כלום.

והחיוך שלו, שפעם היה רחב כמו חצי פיתה, נעלם לגמרי.

עידו שם לב ראשון ושאל אותו:
"מה איתך תום? אתה נראה לי קצת עצוב."

“סתם,” תום משך בכתפיים, “אין לי מצב רוח.”

“אבל איך זה יכול להיות? יש לך כל מה שכל הילדים רוצים”, אמר עידו.

תום לא ענה.

בערב עידו סיפר לאמא שלו ושאל:
“מה מביאים לחבר שיש לו הכול?”

אמא חייכה חיוך של גדולים ואמרה:
“אולי צריך להביא לו משהו שאין באף חנות.”

למחרת בבוקר עידו בא לבית הספר עם תיק קצת כבד יותר.

בפנים לא היה משחק, לא חטיף או ממתק ולא מתנה עטופה.

היה שם רק כדור ישן, קצת מתקלף.

עידו ניגש לתום ואמר:
“שמע, יש לי משחק חדש. קוראים לו "מסירות מצב רוח".

כל פעם מי שתופס את הכדור, צריך לספר משהו טוב שקרה לו. קטן, אבל טוב".

עידו זרק את הכדור לתום, ותום תפס אותו וחשב וחשב…

“אתמול הכלב שלי סוף סוף הביא לי את הנעל… בלי לנשוך אותה.”

תום זרק לעידו חזרה ועידו סיפר:
“מצאתי שקל ברחוב!” זה לא הרבה, אבל תשמע, שקל זה שקל.”

לאט לאט עוד ילדים הצטרפו, והכדור עבר מיד ליד, והצחוק עבר מאחד לשני.

פתאום תום צחק כמו פעם. אפילו יותר.

כשהפעמון צילצל, תום אמר:
“עידו, אתה יודע מה? זאת המתנה הכי טובה שקיבלתי.”

ומאז, בכל פעם שתום רואה ילד שנראה לו קצת עצוב או קצת לבד,
הוא ניגש, מחייך אליו ושואל:
“אולי אתה רוצה לשחק?”

רפלקציה על הסיפור (5-10 דקות):

אפשר להוסיף כדור, מי שרוצה לדבר, מרים ידיים שימסרו לו את הכדור ומי שהכדור אצלו, מדבר.

על מה מסופר בסיפור? –
לוודא שכולם הבינו את הרובד הגלוי (מה שקראנו, בלי תובנות: קראנו על תום, ילד שיש לו הכול אבל אין לו מצב רוח. עידו, החבר שלו, רוצה לשמח אותו אבל לא יודע מה להביא לו, ובסוף הוא משחק איתו ומעלה לו את המצב רוח).

שהילדים לא יאריכו בדיבור.
המדריך מקדם ומשתף עוד ילדים "נכון, ומה אז קרה?"

מה אנחנו יכולים לקחת מהסיפור? –
רובד סמוי (תובנות, מסרים).

צעירים –
עומדים במעגל.

המדריך אומר היגד (לא חייב את כולם) ומדגים את התנועה:

מי שחושב שחבר יכול לעזור לחבר אחר שאין לו מצב רוח – שיקפוץ קפיצה קדימה.

מי שחושב שבשביל לעודד חבר צריך רק להתייחס אליו באהבה – שיתכופף ויעשה לב עם הידיים

מי שהצליח פעם לשמח חבר – שיקפוץ במקום ושירים שתי ידיים למעלה.

מי שפעם חבר עזר לו ושימח אותו – שיעשה סיבוב במקום.

מי שאוהב לעזור לחברים – שיעשה תנועה מצחיקה.

בוגרים –
מצורפות הצעות לשאלות מכוונות, תקחו מה שחשוב לכם לדבר עליו בקבוצה.
לא להאריך מעבר ליכולת קשב של הילדים!

איך עידו שם לב שלתום אין מצב רוח?
איך אנחנו יכולים לשים לב לחברים שלנו?

אתם חושבים שכל אחד צריך תמיכה ואהבה מחברים, גם מי שנראה לנו שיש לו הכול?

איזו מתנה שלא קונים בחנות אפשר לתת לחבר?

קבוצה ששלב הרפלקציה מאתגר עבורה, שתעשה במקום את "מסירות מצב רוח" שבסיפור:
רוצים לשחק במסירות מצב רוח כמו תום ועידו?
מי שמקבל את הכדור מספר משהו טוב, כיפי או מצחיק.
אפשר גם להגיד משהו טוב לחברים.

בואו נשים לב שהכדור מגיע לכולם (המדריך מתחיל בדוגמה פשוטה ומוסר).

בוא נשמע מה המקובלים אומרים לנו על לתת מצב רוח לחבר.

לרב"ש יש מאמר שהוא כתב במיוחד על זה, שנקרא "איש את רעהו (חברו) יעזורו".

(אם צריך, להוסיף למה שכתוב בסוגריים או להחליף אותו; אפשר להסתפק במשפט הראשון אם הילדים לא קשובים):

"כל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב (לשים לב), ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו (לחבר), לעשות לו מצב רוח מרומם (מצב רוח טוב, שמחה).

כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון (משהו שחסר לו), שהוא יכול למלאות אותו (שאני יכול לתת לחבר)".

🔴 סיכום

תרגיל תיאטרון (15 דקות):

אני צריך מתנדב אמיץ שאוהב להציג.

האזור הזה הוא הבמה שלנו, אתם קהל הצופים, ואני ו(שם הילד) נציג ראשונים.

כל הכבוד ל(שם הילד), בוא נמחא לו כפיים.

🔹 טיפים למורה 💡

• חשוב! המדריך משתתף ונותן דוגמה, כדי שהילדים יוכלו לחקות אותו אם הם לא יודעים איך להראות רגש

🔹 דגשים חשובים ⚠️

• שהילדים לא יאריכו בדיבור
• לא להאריך מעבר ליכולת קשב של הילדים