שלב 1 – פתיחה

הזכירו: בשיעור שעבר הכרנו יותר לעומק זה את זה, והיום נגלה עד כמה הקבוצה שופעת רעיונות. ואיך נגלה? כולנו נקבל משימה אחת מאתגרת שנצליח בה רק אם כל אחד יצליח בה.
כל אחד בדרכו שלו. 

שלב 2 – דיון לימודי

הסבירו: היום ניקח כיסא, שהוא חפץ רגיל, ונדמה אותו לכל מיני דברים. הכיסא הזה יכול להיות המון דברים. למה להפוך כיסא לדברים אחרים? כי גם בחיים פעמים רבות עלינו להשתמש במשהו אחד לשימושים שונים. 

שלב 3 – הפעילות

משחק "פנים רבות לחפץ":

• הניחו במרכז המעגל חפץ כלשהו, למשל: כיסא.
• הדגימו שימושים שונים לכיסא: הכיסא לדוגמה יכול להיות: במה, שער.
• בזה אחר זה, כל ילד ניגש אל החפץ, ומדגים שימוש יצירתי ושונה בו. דוגמה: הילד עומד על הכיסא כאילו היה במה. 

הרחיבו: מה אפשר לעשות אם מישהו כבר עשה בדיוק את הרעיון שחשבתי עליו? אז אני עולה לבמה, מסתכל על הכיסא, מסובב אותו, מתבונן בצורה שלו, ממשש ואומר מתוך החקירה מה

הכיסא יכול להיות. לא מהמקום, לא מהשכל, אלא מההתבוננות בפרטים שלו. כך למשל עשו החוקרים, הממציאים המדענים. כל מה שהאנושות פיתחה הגיע מהתבוננות וחקירה של הטבע. האדם הקדמון הסתכל על ציפור עפה, אחרי שנים בנו מטוס. ראה אבן מתגלגלת, פיתחו כדור, גלגל. אין דבר שפיתחנו בלי להתבונן מסביבנו. אבל היום אנחנו בבעיה. למה? כי את הכול כבר עשו לנו, יצרו לנו, פיתחו לנו. וזה דווקא לא טוב לנו, כי כשחוקרים וממציאים, מתפתחים. 

אתגרו: יש לנו משימה לשבור את השיא של בתי הספר, מאה נקודות. נגיע לזה רק ביחד, אם כל אחד שעולה יקבל את המחשבות הטובות של כולם, שכולם ירצו שיצליח. 

הדגישו: בזמן שמישהו חוקר את החפץ, הקהל חוקר ביחד איתו. אם אני כל הזמן מסתכל, אני לומד מהסביבה שלי. במצבים בהם יש ילד שמתקשה למצוא רעיון, השתתפו במשחק תוך הצבת גבול: אני יכול לתת לו רמז לרעיון מה החפץ יכול להיות, אך רק הוא משלים את מה שאני אומר. אף אחד לא עוזר לו. דוגמה: "שים את הכיסא במנח הרגיל. אם אתה נמצא בסופר מה זה? עגלה", "נכון, זה נקרא גלגל הצלה", "אל תדאגו יהיו לו עוד מלא רעיונות", "יש לך רעיון? לא? אז תחקור… מי שמסתכל ומגלה רעיון זה מאוד מפתח אותו". דרבנו להשתתפות פעילה: "מי שמתגבר על הפחד משתפר", "הנה קשה לך, קשה לך לקום. למה קמת? קיבלת כוח מהקבוצה? מי רוצה שהיא תקום? את יודעת למה כולם הרימו ידיים? כי כולם רוצים שתצליחי". 

שלב 4 – סיכום

הדגישו: למי יש הרגשה טובה מהמשחק? המשחק יוצר הרגשה טובה כי כולנו רוצים להצליח, ובמשחק הזה כל הצלחה של אחד מאיתנו היא הצלחה של כולנו. אם היינו אומרים שזה תחרות? מה היינו מרגישים? לחץ, פחד, למה? למי הלחץ גורם לו לא להצליח במבחנים? לא ליהנות? אנחנו עושים עכשיו תחרות? כן, אנחנו מתחרים מול היכולת של עצמנו כקבוצה. 

כמו כן, בקשו מהילדים להמשיך את המשחק גם בבית ובכך תצרו קשר עם המשפחות דרך הילדים. 

הסבירו: השבוע יש לכם משימה לשחק עם ההורים, המשפחה, את המשחק הזה עם כיסא. מי שיעשה את זה בבית מה הוא הופך להיות? מדריך.

הערה למדריך: במידה ונותר זמן, אפשר לשחק עם חפץ נוסף ולהחליט שהיעד נמוך יותר.